אף פעם לא הייתי סנובית.

לא היתה לי שום סיבה

להיות כזאת,

חייתי בתחושת כישלון מתמיד.

תמיד הייתי שמנה,

לא חברותית, לא מצליחנית.

היו לי כמה משפטים

שהתנגנו לי בראש ללא הפסק,

׳מי אני בכלל׳,

׳אני לא שווה כלום׳

׳במילא לא אצליח׳.

שנים ארוכות חייתי בשוליים,

שומעת במקרה על אירועים חשובים

לא מעורבת, לא מתחברת,

אבל היה לי חבר אחד

נאמן וקרוב, ואותו לקחתי איתי

לכל מקום: אוכל.

שקיות מרשרשות

עטיפות צבעוניות

תמיד היה לי חטיף כלשהו

לפתוח, לכרסם

ולרחם על עצמי בשקט.

לא אכלתי מתוך רעב

אלא מכל הסיבות הלא נכונות,

שעמום, בדידות, צורך בנחמה.

אכלתי כדי לא להישאר לבד.

כשעשיתי דיאטה סוף סוף,

וירדתי שלושים קילו -

ברגע אחד הפכתי לסנובית.

לא רואה ממטר.

לא חלילה כלפי אנשים,

הפכתי למתנשאת בררנית

כלפי האוכל, על כל סוגיו.

התחלתי לבדוק, לשאול,

לראות מה נכון ומה לא נכון,

הרמתי את האף, ללא כל פחד.

עשרים שנה חלפו מאז

ועד היום אני מסתכלת עליו מלעלה.

פיתחתי ריחוק רגשי כלפי האוכל

כבדהו וחשדהו,

כבר לא מסתנוורת

מהשפע שהוא מציע.

מה שעושה את העיניין למעניין ביותר

הוא שאני לא מתרחקת מאוכל מתוך כעס

ולא בורחת ממנו מתוך פחדים,

אני מתנהלת לצידו מתוך אהבה.

כלפי עצמי, כלפי הבריאות שלי,

כלפי הזוגיות והמשפחה שלי.

היום ברור לי

שאני יותר חשובה

מכל מה שיש לאוכל להציע לי.

אני לא בשוליים, אני לא לבד,

עברתי דרך ארוכה.

אני כבר לא צריכה לרחם על עצמי.

אני זו שבוחרת מתוך שפע אינסופי

מה מתאים לי, מה לא מתאים לי,

מה יסב לי הנאה, ומה יגרום לי סבל.

אני יודעת דבר אחד,

והוא בלתי ניתן לשינוי:

יש לי נטיה להשמנה.

העיניים שלי אוהבות לאכול,

הרצון, החשק, בלוטות הטעם,

הנפש שמתאווה -

יש בתוכי, עד היום,

נטיה לחיבור רגשי עם האוכל.

אם לא אעצור אותו,

אחזור שוב למידות

בהן הייתי לפני עשרים שנה.

כמעט מאה קילו.

אכזבה, הלקאה עצמית, בדידות,

מכל אלו אני בורחת היום

כמו מאש.   

במקומם, כבר עשרים שנה,

אני מפתחת קרירות רגשית

כלפי אוכל על גווניו השונים,

שומרת על פרצוף אדיש,

לא מתרגשת, לא מתעלפת,

לא יוצאת מדעתי למראה סופגניה.

סנובית. ובצדק.

מחליפה את החיבור לאוכל

בחיבורים רגשיים אחרים,

עיצוב, צבע, משפחה, חברים.

היום אני זו ששולטת בו

ולא הוא בי.

אני מקשיבה לצורך האמיתי

של הגוף שלי, ומבררת כל הזמן,

אני רעבה? אני אוכלת.

אני לא רעבה? אני ממתינה.

אני אמורה לוותר על דחף רגעי,

איך עושים את זה נכון?

למה אני זקוקה כדי להתמיד?

מתי מותר לי להרפות מעט?

גיליתי שיש בתוכי כוחות נפש אדירים

שלא הייתי מודעת לקיומם.

כח רצון, החלטיות, איפוק.

אני משתמשת בהם

מוציאה אותם מהכח אל הפועל

מאפשרת להם לנהל את היומיום שלי.

לאט לאט אני רואה ברכה, כיוון,

דרך חיים חדשה, בה אני המרכז

והאוכל נמצא במקומו הטבעי.

הוא משרת אותי, ולא אני אותו.

גיליתי 5 סודות

ישימים ופשוטים, ללא ייסורים,

והם מצילים אותי

מעליות וירידות אינסופיות

או מאכזבות שמדרדרות אותי למטה.

אם יש לי נטיה להשמנה,

הרי שגם אם אני כבר

 20 שנה במשקל הרצוי,

היא לעולם לא תתבטל,

ולעולם לא תרפה ממני.

אני תמיד מועדת לנפילות בנושא הזה.

לכן אני זו שצריכה להתרחק ממנה,

לפעול, לבחור, לעשות הכל

כדי להחזיק את ההישג.

אני מזמינה אותך לקורס

״5 סודות, להצליח לרזות לתמיד״

בו נלמד בהרחבה על כל סוד,

על כוחו, יתרונו,

ועל הדרך המיוחדת

בה הוא תורם לירידה במשקל.

במיוחד עבורך,

5 סודות להצלחה שלך.

לא תמצאי בהם ספירת קלוריות

לא הרעבה, לא אבקות מסכנות חיים.

את לא צריכה להפוך לטבעונית

ולא לצמחונית,

תאכלי את האוכל שאת מכירה ואוהבת

רק בדרך שבה תצליחי לאכול פחות

ולהיות שבעה יותר.

תלמדי להשתמש בכוחות האדירים

שה׳ נטע בך,

כדי להצעיד את הגוף שלך

למצבו האידיאלי והנפלא

בדרך שפויה, גמישה ומאפשרת.

לא חשוב כמה את שוקלת,

לא משנה בת כמה את,

לא חשוב אם ניסית כבר

ועליך וירדת ועלית שוב -

עזבי את כל זה,

הגוף שלך יודע לרדת במשקל.

תלמדי להיות קצת סנובית

כלפי האוכל.

אל תקני כל מה

שהוא מנסה למכור לך.

תשפרי את חייך

בדרך נעימה ומתגמלת,

בהרגלים בריאים ובדרך בטוחה

לקראת ההצלחה האמיתית -

הגשמת החלום

הכי משמעותי שלך.

 

מחכה לך בקורס

״5 סודות להצליח לרזות לתמיד״.

אוהבת, אורית